כמה שעות ביום את מבלה בלחפש דברים שכבר יש לך?

מיכל היא יועצת עסקית עם 8 שנות ניסיון.
היא טובה במה שהיא עושה. באמת טובה.
הלקוחות שלה אוהבים אותה, הם ממליצים עליה, הם חוזרים.

הבעיה היא לא הלקוחות..

הבעיה היא מה שקורה בין פגישה לפגישה.
חשבונית שצריך לשלוח ל-3 לקוחות שונים.
מייל שממתין מאתמול.
חוזה שסיכמו עליו בשיחה אבל לא הועלה לשום מקום.
ווטסאפ פתוח עם 14 שיחות שצריכות מענה.
ואיפה הסיכום מהפגישה עם יוסי? ברגע שתמצא אותו תגיב.
מיכל מתחילה כל בוקר עם כוס קפה ורשימה.
מסיימת כל ערב עם הרגשה שעבדה קשה אבל לא ממש התקדמה.

היא לא מנהלת עסק. היא מנהלת כאוס.

וזה לא כי היא לא מסוגלת.
זה כי אף אחד לא לימד אותה שיש הבדל בין להיות מקצוענית לבין לנהל עסק כמו מקצוענית.
יום אחד היא מדברת עם חברה שמלווה אותה,
“מיכל, תגידי לי, כמה שעות ביום אתה מבלה בלחפש דברים שכבר יש לך?”
מיכל עוצרת.
חושבת.
ולא עונה, כי התשובה מביכה אותה.
שעתיים. לפחות.
כל יום.
שעתיים שיכלו להיות פגישת לקוח.
שעתיים שיכלו להיות הצעה חדשה.
שעתיים שיכלו להיות ארוחת ערב בלי לפתוח את המחשב.

ברגע שמיכל הכניסה מערכת ניהול אחת שמחזיקה את הכל

הלקוחות, המשימות, המסמכים, ההתכתבויות…

היא לא הפכה ליועצת יותר טובה.
היא סוף סוף הפסיקה להיות המזכירה של עצמה…